ספור על עקבים 

סגרתי את דלת המונית והתיישבתי במושב האחורי.
"לאן זה?" שאל הנהג.
מסרתי לו את הכתובת והוא החל בנסיעה איטית, מנסה להשתלב בתנועה העמוסה באחד מפרברי לונדון. רכנתי קדימה ושאלתי את הנהג: "תראה, יש לי פגישה בעשר, להערכתך, נגיע עד אז?"
"בהתחשב בתנועה, אני מצטער, אני לא בטוח, אבל אעשה את המקסימום," אמר והוסיף: "לפחות מזג האוויר נחמד, תתרווח ותהנה מהנסיעה."
התרווחתי לי במושב האחורי במונית לונדונית שחורה טיפוסית וקיוויתי שאגיע בזמן לפגישה, אני שונא לאחר. בדרך כלל אני נוהג להחליף מספר משפטים סתמיים עם נהג המונית, בעיקר כדי להפיג איזו קרירות או זרות. בארץ אני דווקא נהנה לשוחח קצת יותר, זה די משעשע לשמוע את התובנות המיוחדות של נהגי המוניות בארץ.  לא חסרים נושאים לדון בהם כמו: אקטואליה, פוליטיקה, כדורגל וכמובן נשים. הפעם אולי בגלל הפקקים והנסיעה האיטית הדיאלוג התארך, הוא ניסה להרגיע אותי בקשר לסיכויי להגיע בזמן לפגישה. מהר מאוד מצאנו נושא משותף לדון בו, כמו למשל תוצאות המשחק של נבחרת אנגליה מול ברצלונה, נושא שכל נהג אנגלי מעודכן ואוהב להביע את דעתו הנחרצת.
"תשמע אדוני," אמר הנהג לאחר שדי מיצינו את הנושא, "יש לי סיפור מעניין לספר לך, ואני מקווה שאני לא מטריד אותך," שאל בנימוס אנגלי.
"תספר בבקשה, אשמח, זה יעזור להעביר את הזמן, רק שתהיה מפוקס בנהיגה," אמרתי בחיוך.
"אוקיי, אז זה הולך כך," אמר, והמשיך לספר במבטא קוקני.
"אני גר בבית משותף בהנדון, צפון לונדון, בקומה שנייה, לבדי. ערב אחד, דופקים בדלת, אני פותח ולפניי עומדת, אשת חלומותיי."
"תשמע אדוני, לא יכולתי להסתיר את התרגשותי למראה האישה התמירה שגובהה מטר ושמונים ס"מ, שערה בלונדיני גולש, חצאיתה שחורה הדוקה וקצרה וקימורי חזה שופעים, וכך היא ניצבת על עקבים גבוהים ומחייכת אליי."
"מצטערת," היא אמרה, "אתה מוכן לקחת אותי לחדר השינה שלך?" שאלה במבטא גרמני שהזכיר לי סרטי פורנו...
"מה?...מה?..., לאן?" שאלתי בהפתעה. "לחדר השינה," ענתה ונכנסה.
לקחתי אותה, עם דפיקות לב הולכות ומתגברות לחדר השינה. היא התיישבה לרגע על מיטתי, ואני המראתי על גלי הדמיון. היא ראתה את מבטיי הערגה שלי, וחייכה אליי. היא קמה והחלה בצעדה בחדר, מקיפה את המיטה, תוך שהיא מדברת בטלפון שלה.
"שמעת משהו? להישאר או ללכת?" שאלה.
"תישארי," אמרתי ושאלתי "רוצה לשתות משהו."
היא צחקה קלות וסימנה לי באצבעה לא! לא! - ומזה הבנתי שהשאלה הופנתה אל מישהו בטלפון ולא אליי.
לאחר כמה צעדים נוספים בחדר השינה, אמרה לי תודה, חייכה ועזבה תוך ענטוז מרשים.

"האם הבנת מה קרה?" שאל הנהג ומייד הוסיף "לא, אינני חושב שתנחש אפילו."
אמרתי: "תשמע, זה סיפור ממש הזוי, מעניין מה קרה אחר כך," שאלתי בסקרנות.
הנהג שהיה בתוך הסיפור, די התלהב מהתגובה שלי, כנראה שסיפר זאת כבר לא פעם לנוסעיו.
"אתה יודע, התברר, כי הדירה מתחת לדירה שבה התגוררתי הוצעה למכירה, האורחת היפיפייה ובעלה בדקו אפשרות לרכישת הדירה. היו להם סיוטים משכנה שגרה מעליהם בפרנקפורט, כאשר בערבים השכנה הייתה צועדת על נעלי עקב. הרעש והטקטוקים נשמעו היטב בדירתם שמתחת. בערבים זה מאוד הפריע להם, ובלילות הרעש היה מעיר אותם מהשינה. כל בקשותיהם מהשכנה לא נענו ורעש הצעידות על העקבים הטריד את מנוחתם. לפיכך, בטרם שקלו לרכוש את הדירה, בעלה שלח אותה לדירה שלי לבדיקת רמת האקוסטיקה או רעש העקבים... למקרה שיש לי בת זוג דומה הצועדת בלילות על העקבים..."
"אכן סיפור מדהים, ומה קרה? האם קנו את הדירה מתחתך?" שאלתי.
"לא, הם טענו שהיות ואצלי יש רצפת עץ ללא שטיחים, רעש הצעדים נשמע היטב בדירה למטה ואין בידוד אקוסטי, "אמר בחיוך והוסיף בקריצה, "דווקא הייתי שמח אם הם היו קונים."

הגעתי לפגישה ממש בדקה התשעים, השארתי לו טיפ הגון ונפרדנו כחברים.